> עדכונים...
> תמונת השבוע
מיני מיינור- הקטנה שלא מפסיקה לגדול
מיני מיינור- הקטנה שלא מפסיקה לגדול
השנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם השנייה לא היו נדיבות בלשון המעטה לתעשיית הרכב הבריטית. יצרני הרכב היו קרובים לנקודת משבר בעקבות כמעט 50 שנה של קונפליקט חריף. דבר שהשאיר מפעלים הרוסים, משאבים דלים וכוח עבודה שרצה לקבל את המגיע לו לאחר שנים כה רבות של הקרבה.מתוך הקלחת, התאחדות של שני יצרנים גאים ומכובדים- נאפילד מוטורס ואוסטין, הביא להקמתו של איחוד המנועים הבריטית ב 1952.
עד לנקודת המיזוג, שתי החברות לחמו אחת בשנייה עבור נתחי השוק הנמוך עד הבינוני. אוסטין עם רכב הסבן ויורשיו, ונאפילד עם שורת רכבי המוריס.
אולי הודות לזאת, החברה המאוחדת החליטה לשמור את מערך השיווק שלה באותה צורה כפי שהייתה לפני האיחוד ושיגרה לתוך השוק התחרותי את אוסף הרכבים שנשאו את שמם גם של מוריס ואוסטין על לוחית הזיהוי.
רבים מן הדגמים שנוצרו ע"י המיזוג הזה היו רחוקים מאוד מלעודד השראה, והאשמות אמרו שאוסטין ויצרני אוסטין היו מקבלים את הרכבים הטובים ביותר, בעוד שיצרני מוריס נתקעו עם השאריות. רכבים כמו מוריס אוקספורד ומוריס קיימברידג אישרו את ההרגשה הזאת, על אף שליאונרד לורד, יו"ר האיחוד, והיו"ר לשעבר של אוסטין הכחיש את ההאשמה.
כאשר מוסיפים לסיר הרותח של חוסר מנוחה ופוליטיקה את משבר סואץ, שגרם למחסורים בנפט בבריטניה, נוצר הרקע עבור כישלון מוחלט או הצלחה לא צפויה.מצב קשה זה גרם ללורד לפנות אל אלק איסיגוניס כדי לתכנן את הרכב שיתחרה בתוצרת יבוא מגרמניה,דבר שפגע במכירות של החברה.
עצם העובדה שלורד פנה לאיסוגוניס מלכתחילה היה סימן טוב, היות ולאיסיגוניס היו שורשים במוריס. הוא נולד באיזמיר ולא נסע אל בריטניה עד גיל 15, אך הוא הסתגל אל החיים החדשים במהירות. הוא למד בקולג הטכני של בטרסי, ועבד כמצייר טיוטות עבור מגוון רחב של פרוייקטים עד להצטרפותו למנועי מוריס. תפקידו היה לעבוד על המתלים, הוא פעל בצורה מבריקה בכדי לחבר סידור ייחודי עבור MG.
מעט לאחר מלחמת העולם השניה, איסיגוניס הדהים את זירת המנועים הבריטיים עם המוריס מיינור. בין המאפיינים המתקדמים של המודל הזה היו גלגלי 14 אינץ , דבר שנחשב כקטן מאוד באותה תקופה. כאמור,משבר סואץ יצר את הצורך למודלים יעילים יותר מבחינת צריכת דלק. איסיגוניס קיבל הוראה ברורה - תכנן את הרכב הקטן ביותר שמסוגל לשאת 4 מבוגרים וציודם האישי, את כל זה עליו להלביש על מנוע BMC הקיים.
עם משימה מוגדרת היטב, איסיגוניס שלף תוכניות שכתב על הסֵדַאן ספורט שתכנן עבור היצרן אלביס, דבר שלא יצא לפועל, והתחיל לעבוד. הניסיון הרב שלו בתכנון מתלים היה חשוב במיוחד עבור פרויקט המיני, היות והרכב היה כל כך קטן שמשקל הנוסעים ומטענם יכפיל את משקלו. זה סיפק כמובן אתגר למתלי הרכב, שהיו צריכים לספק תשובה ראוייה לנסיעה ולהיות מסוגלים להתמודד עם העומס.
קפיצים רגילים לא היו מסוגלים לספוג את הפרמטרים המגוונים של עומס ללא חגורה ממושכת, שהייתה מוסיפה גובה ומשקל לרכב, לכן איסיגוניס פנה לתכנית האלביס שלו שבה התייחס לשימוש בקונוסי גומי בתור אמצעי קפיצי יחד עם דחיסה. כך המיני הייתה מסוגלת לספק נסיעה סבירה בצורה ספורטיבית ללא כל חשיבות למספר האנשים ברכב (למרות שמאוחר יותר התגלה שהוספת נוסעים כן גרמה לתוהו ובוהו ביחס של כוח למשקל).
איסיגוניס גם יישם מפילוסופיית מוריס מיינור בבחירת ההגה והגלגלים עבור הרכב הקטן שלו. באופן מפתיע, הוא הגדיר גלגלים של 10 אינץ עבור הרכב. מידה שגרמה למהנדסי דנלופ לרוץ כדי לפתח גלגל חדש. בחירת הגלגל בגודל של עגלות נסיעה (Go-Kart) נועד להגביל את חדירת הגלגל לתוך המרחב האחורי של כסאות הנוסעים. תועלת נוספת לגלגלים הקטנים הייתה צורת העמידה הייחודית של הרכב.
איסיגוניס הצליח לבנות ממנועי BMC מנוע מדהים של 950 סמ"ק בעל 4 צילינדרים. מדהים מזה, הייתה הדרך שבה איסיגוניס מיקם את המנוע, בעוד שזה היה קיצוני אז, היום זה הפך להיות נוהל הסטנדרטי. במקום למקם את המנוע לאורך ולשלוח את הכוח דרך הדרייב-שאפט עד לגלגלים האחוריים, איסיגוניס החליט למקם את המנוע לרוחב. היות ומנוע של פחות מליטר היה הרבה יותר קצר מזה של רוחב הרכב, הדרך היחידה לגרום לרעיון לעבוד הייתה למקם את תיבת ההילוכים (gearbox) תחתו.
בנוסף,מרחב נוסף ומשקל מופחת הושגו כשהחליט לשים את תיבת ההילוכים יחד עם חלק מן המנוע (The Engine Sump), הכוח הועבר לגלגלים הקדמיים ע"י חיבור מהירות-מתמשך שהומצא ע"י הנז רזפה ששימש בזמנו בצוללות. איסיגוניס כיווץ את גודל המנוע ל 18 אינץ בלבד. בשלמותו, המיני היה מסוגל להושיב 4 אנשים והיה רק 120 אינץ באורכו. (בהשוואה למזדה מיאטה שהוא 155 אינץ באורכה ובעלת שני מושבים בלבד).
כאשר איסיגוניס הציג את היצירה שלו ללורד ב 1958, ליו"ר היו רק שתי הצעות: להגדיל את רוחב הרכב ב 2 אינץ ולהפחית מנפח המנוע מ 950 סמ"ק ל 848 סמ"ק. לורד הרגיש שהאב טיפוס היה מהיר מדי, בהתחשב בעובדה שהרכב היה אמור להיות כמה שיותר חסכוני.
אפילו לפני השיגור, מחלוקות החלו מאחר והשמועות אמרו שיכירו את הרכב בתור אוסטין וישאירו את משווקי מוריס בחוץ. מחלוקת זו נפתרה כאשר הרכבים הופצו בשוק עם הבדל יחיד בין רכבי מוריס ואוסטין - הסמלים על הרכב. האוסטין סבן והמוריס מיני מיינור הוצגו לציבור באוגוסט 1959. גם הציבור וגם העיתונות הגיבו באופן חיובי. על אף שהוא היה אחד הרכבים הזולים ביותר באנגליה, המיני (כפי שכונה) יצרה מוניטין ותפסה נתח שוק נכבד.
המוניטין של המיני גדל עוד יותר כאשר גון קופר, נהג המירוצים שזכה באליפות פורמולה 1 בעונה של 1959 ו 1960 פנה אל לורד עם הרעיון של התקנת מנוע פורמולה- 1000 סמ"ק במיני. לורד קיבל את הרעיון וכך נולדה המיני קופר ב 1961.
לאורך השנים, כאשר איחוד המנועים הבריטי הפך לבריטיש ליילנד ואח"כ לקבוצת רובר, שהיא כרגע תחת בעלותה של ב.מ.וו, הקבוע היחיד שנשאר הוא המיני. כרגע קמה תחיה אסיאתית שהעלתה את מכירות רכבי המיני בכל העולם, ולאחר כמעט 40 שנה לאחר כניסתה לשוק, המיני הקטנה הוכיחה את עצמה כאחת ההצלחות הגדולות ביותר בכל הזמנים.
פורסם במקור ב:
